רבי משה שפירא זצ״ל · תרצ״ה–תשע״ז

רבי משה שפירא

חיים שלמים שהוקדשו למסירת יסודות אמונת התורה בעומק, בדיוק ובשייכות חיה לחיי האדם.

מעיין נובע של תורה

הגאון הגדול רבי משה שפירא זצ״ל הקדיש את חייו למסירת יסודות אמונת התורה על כל ריבוי פניה.

עומק ורוחב דרכו, הבנתו המופלאה בחכמת התורה ושייכותה המיידית לחיים, וכוחו לבאר אף את העניינים הנסתרים ביותר, היו לשם דבר.

למעלה מארבעים שנה מסר ללא לאות שיעורים רבים—למעלה משלושים בכל שבוע—בכל חלקי התורה: הלכה, אגדה וקבלה, לקהלים מגוונים. לדבריו, בכל שיעור חידש לפחות חידוש אחד.

אך הוא לא כתב. לדבריו, הכתיבה היתה מחייבת אותו לעסוק בחידושים שכבר נאמרו, ואילו הוא ביקש תמיד חידושים חדשים. הוא היה מעיין נובע של תורה.

שימור התורה

הספרים המוצעים באתר, שנכתבו במשך למעלה משלושים וחמש שנה, מבקשים למסור את חידושיו בדייקנות האפשרית, על כל דקותם ומשמעותם. נוספו מקורות למאמרים המצוטטים והעניינים חולקו לפרקים.

במהדורה האנגלית, שנכתבה בידי מחבר המהדורה העברית, מובאים בשוליים המקורות בלשונם כדי לסייע למכירים את המקור ולהדגיש דקויות שונות בתרגום.

דברים אחדים

ברוך שהחיינו וקיימנו, על אולפנא חדתא שזכינו, הון יקר נמצא בבתינו, כעל מוצא שלל רב ששנו, ה"ה ספרא הדין שובי ונחזה עה"ת, הם דברות קודש מפי מורינו ורבינו, פה קדוש, פומא ממלל רברבן, האדם הגדול בענקים, מאור עינינו מורה דרכינו, הגאון הגדול רבי משה שפירא זצוקללה"ה זיע"א.

דברי תורתו החתומים עלי ספר תורה זה, עמוקים מתוקים ונפלאים, הננם מאלו המערכות דנפקו מפומא דרב בשיעורים המפורסמים "שיעורי ליל ששי", שהי' רבינו מוסר מידי שבת בשבתו, עשרות שנים במספר, אור לעש"ק, בבי מדרשי דירושלים, קרתא דשופריא תובב"א.

זכרון המעמד הנורא ההוא, עידנא דרעוותא דלבא, חדוותא דשמעתתא, לנצח ישמר בלבם, לא ישכח מרוחם, מכל אלו שזכו להיות נוכח בשעת השמעת ד"ת אלו.

מעיקרי ייחודיות שיעורים אלו, הי' מה שבהם ירד רבינו ז"ל מן ההר אל העם ללמדם דעת, אורחות חיים תורה ומצוה, אשר ידוע הי' רבינו כיושב בסתר עליון, מסוה על פניו נתן, רזיא לא גליא לן, כן בקודש דרכו והנהגתו, אין אתנו יודע עד מה, נתיבו עיט לא ידעה, מסכת קרן אורו לא הסירה, הוד והדר לבשה, לית לן לתארה.

ובכל זאת, נדחקת הבשר מתוך האהבה, להעמיד מולינו איזו צורה בטהרה, דמות דיוקן קדמנו ילכה, לנצח לפנינו בבית המלחמה, מלחמתה של תורה, מלחמת החיים השערה, פנים ואחורה.

כבר נודע בשערים, שרבינו ז"ל מסר כל שבוע עשרות שיעורים, בהם האיר עיני התלמידים, בכל פינות התורה שמעו לקחים, שתו ממימיו הנאמנים, לעמקים ולרחבים, בנגלות ובנסתרים. כמו לב הארי לבו, מבהיל בסברתו, להפליא כושר דיבורו. הי' נראה כמלחש ונכנס מלחש ויוצא כל הימים, מלמד תורה לרבים בלי ליאות, אי' שעת כושרו אמריו להכין, תמה קראנו איככה דבריו סדורים, חזון בלתי נפרץ לא נראה מעולמים, מפליא לעשות פלאי פלאים, אין לשער בינת נבונים, אנן אבתרי' לית לן אמרים.

אמנם, כל השיעורים ההם נאמרו ליחידים, לסגל מצומצם ובהזמנה מילתא. יש שהיו מיוחדים לבני תורה מסוימים, תלמידי חכמים חשובים שונים, ויש הניתן לחוג גדולי תורה, ראשי ישיבה, אף לאלו מחצדי חקלא. ומטעמים כמוסים אתו ז"ל, כך העמיד מסירת דברי תורתו, בצורה אשר לא כל הרוצה ליטול את הכתר יטול, ותורה חתומה חתומה ניתנה.

לא כן היו שיעורי ליל ששי, אם גם שם לא בתחילה, סלקוהו לשומר הפתח, וניתנה להם רשות לתלמידים ליכנס, ואתווספו ספסלים הרבה בבי מדרשא. כל לבבות דורשי ה', מבקשי דברי אלקים חיים, מפי בן איש חי רב פעלים, יוכלו ליכנס להטות אוזן אל דבר ה' יוצאים מפי רבינו כמפי הגבורה.

ואכן הגיעו מכל גווני קשת היהדות, וכל אחד וא' סבר וקיבל לפום שיעורא דליבא, הציצו ונפגעו לטובה מן המראה הגדול, כבודה של תורה, מוצעים לפניהם כשולחן ערוך, להם נפתחו אופקים רחבים וחדשים בהבנת תורת ה'.

וראה זה פלא, שאף שדיבר רבינו ז"ל עשרות פעמים על אותה פרשה, שב לההוא סוגיא לדלוֹתה ולבארה, בכל זאת על דבריו מעולם לא חזר, ומאתו יצתה תורה חדשה, טוה וארג משפר נסכא דאורייתא חדתא, אוזן לא שמעה הפלא ופלא, דבר ה' בפיו העם ראה, בקרבו חבו אוצרות חכמה, עד אין חקר מיני ים רחבה.

אמת מה נהדר הי' מראה רבינו הגדול זיע"א, מלמד תורה כנתינתה, כקולות מסיני מכל סטרין גלוי', לפי כוחו של כאו"א וסדורה כמתקלא, מהאי גיסא איש מלחמה, ומאידך זקן מלא רוחמה, שפתותיו נוטפות מור עם אילת חן אהובה, עומק תהום תחת לשונו דבש וחלב נטופה, תוקף וברירות ועדינות לצדה, שפתיים דולקות ובהם נשיקה, לב בוער כאש עד לב שמימה, ורוח אלקים נעימה להחיות לב כל נדכא.

אשרי עין כל אלה ראתה, למשמע אוזן נפשנו דאבה. אשרי עין ראתה, והוא בסוד המון רבה, מלא מאור נוצץ כלפיד ולבה, עולה לבית מדרשו, באום נקיות מרובה, הוד היכל והדרתו, כבוד מלך מחופף בתוך טירתו, ואחרי כן יוצא כצאת השמש בגבורתו, ברכוש גדול אין כדוגמתו.

* * *

עוד פן אחת זכו לה משתעשעי שיעורים אלה בהדרה, קולות וברקים כסיני חרבה, כשרבינו משיב מלחמת אש דת השערה. זהו ענינה.

הנה אכן נודע הדבר, על שרבינו דר במעונו רשות היחיד לא מֵעבר, מתוך ד' אמותיו הקדושות למד לימד בלי גבול האיר, מן הפנים אל החוץ דרכו להשפיע, לא בפומבי לא ברעש דעתו להביע, מתוך צור המערה לא מראש כל חוצה.

מלבד אותה פינת יסוד אחת אשר נפשו מסר עליה, אז יצא כגבור איש מלחמה, העיר קנאה אף יריע על תיקונה, זאת הפינה חלבו ודמו הקריב עליה, משך כל ימיו אך היא לימדה, בדַברו מהותו ונשמתו יצאה, הינה שלימות קדושת צורת טוהר האמונה בכלל, והאמונה בקדושת דבריהם ז"ל בפרט, באשר הם שרפי מעלה, מעל ומֵעבר אנוש והשגתה, מלאכי אלקים דרכיהם מאתנו נסתרה.

ולמביני דבר, זאת היתה באר ממנה נבעה כל עומק נקודת תורתו מאז ומקדם, עליה מסר תמצית נפשו בכל אשר עמל תחת השמש ולמעלה. האמונה בדקדוק הבנת דבריהם ז"ל, ודיוק צורת העתק מסירת הדברים לדורות הבאים.

ומהך מהימנותא דאורייתא הוא שיצא חוץ לגדרו, להשמיע זעקת כאב לבו, לב שותת דם, ויצא כשר צבא, גבור חיל, לפני מחנה בני תורה, להורותם אמיתת עומק הפגיעה בכבודם ז"ל, ללחום נגד המפקרים, להראות אמיתת הגישה לדברי חז"ל, וכובד הראש הנכון לגשת אליהם ואל דבריהם, הוא הדרך ילכו בה.

ואכן מקשיבי לב הרגישו, שכל זאת היתה כלולה ובלולה ביסוד תורת המעמד הנפלא של שיעורים אלה, אשר הן הנה היו עיקר הבמה להורות הוראה לישראל, להדריך כלל ציבור של בני תורה איך לגשת אל הקודש, ולגלות אמיתת הגישה אל דברי תורתם של חז"ל ואל המטמונים שבהם, אשר לכן הם ידעו נאמנה שאין שום מציאות כי אם אך ורק מציאותה של תורה בלבד, וגילוי מציאותה הוא הוא גילוי המציאות האמיתית והיחידית, אין עוד בלעדה. זו היתה תפיסת עולמו של רבינו ז"ל, וזו היא שהשתדל למוסרה ללב לבם של שומעי השיעור.

ושוב, אלו שהטו אוזן לבם כאפרכסת, וזכו לגילוי טיפת אור למעלה מלוט מסוה החכמה, יכלו להרגיש בחוש רוחם, איך שעומד לפניהם אחד משרפי מעלה, כל כולו יוקד באש קודש של אמונה טהורה, דביקות בחי העולמים, ואשר מבין השורות נפרצו כיסופין נלהבים לידבק בשכינה ממש. כולו בחד קטירא איתקטר, בהאי קטירא דמהימנותא. איש קדוש עבר עלינו.

* * *

בחסדי השי"ת ורוב טובו עמי, חנני מאוצר מתנת חנם להתקרב אל רבינו מצעירותי, להתבשם מזיו תורתו על אף קוצר דעתי, כשלשים ושתים שנה בחייו ואף כי אחרי מותו. מאז ועד עתה זכיתי לחצוב מאלו ד"ת ששמעתי מפיו, ואף להפיצם ברבים עלי תבל.

ואכן כל השנים, מסרתי נפשי לבבי ומאודי לדקדק עד אין שיעור וחקר, למסור את דברי מו"ר בכתב, כפי צורת ההסברה המיוחדת ואופן ההצעה המוקפדת שלו בעל פה. יגעתי וטרחתי על כל דיבור ודיבור, אף על קוץ וקוץ, לא נחתי ולא שקטתי עד שבסייעתא דשמיא מרובה זכיתי להציע לפני הקורא טוהר דיבורי קודש של מו"ר ז"ל.

ובפרט אציין גודל טרחתי על ספר הנוכחי, שזה טו"ב שנה עליו שקדתי ועמלתי, להגיה ולתקן, להוסיף ולגרוע, לרקד ולנפות ניפוי אחר ניפוי, עד שהגענו לסולת נקי', עד היכן שידינו יד כהה מגעת, למען יוכלו רוב המשתוקקים התאבים לדבר ה' לטייל בפרדס דיבורי קודש שיצאו בטהרה מפ"ק מו"ר ז"ל.

בכלל היות רבינו מרא דשמעתא, בנאמנות מסירת התורה כצורתה, החכים והבין בסתר רעם השתיקה, ובכל עצב דייקא ירת לן מורשה, וכפי שהאיר לנו בכ"מ טיב ענינה, שופרא פומא דרב בסתר ובקצרה, אשר הוא דרכה של תורה לעילא ולעילא.

אין הדברים צריכים לפנים, כי רבינו הגדול ז"ל השאיר תמיד רווח גדול של גויל מבין האותיות, גליון קלף של קדושה, אינה מן המדה, מסביב הפרשיות, וברוב חכמתו ובינתו היתירה, אף במקום כושר הסברתו הנוראה, בכל זאת ידע למשקל בפלס דבריו, לתת רווח לשומעים להתבונן, לקלוט את הדברים בלבם ע"י עיון ועמל מצדם.

ובעז"ה, כך הם פני הדברים אשר בספר שלפנינו, נשאר הרבה מקום להתגדר ולהתגדל ולהגדיל תורה ולהאדירה, וכרצון רבינו, שכפי העיון והיגיעה מצד הקורא הנעים, כן יזכה לדלות רוב פנינים יקרים, כאספקלריא מכל זוית מאירים, הפוך בה והפוך בה, המון פנים של תורה, לעמוד על עומקם של דברים להבינה.

* * *

וזאת למודעי, כי תכלית השיעורים מעולם לא היתה בשביל גאונות של "ווארט", אשר מילה זו עצמה היתה נמאסת בעיניו עד מאד, וכמו שאמר שאין התורה יורדת ח"ו לדרגה שפלה כזו, ואם כי גם הלומד דברי תורה אלו באקראי אפשר לרכוש ביאורים נפלאים בכל רחבי התורה, אבל לא לזה היתה כוונתו ולא לזה כוונתינו.

והרבה פעמים אמר לנו כי בגלל שכל המושגים נידושו ונרמסו, הי' לו צורך ליצור שפה חדשה כדי שלא יוקלטו בצורה השגורה העלובה, אלא יוכרחו הלומדים להתבונן בדבריהם הקדושים של רבותינו זיע"א, ולעיין בהם בעינא פקיחא והסתכלות טרייה מתוך עומק לב מעיין, וכוליה האי ואולי ישיגו אפס קצהו של כוונתם (ובח"ג ענין קט"ז הבאנו בזה לשון החובות הלבבות ע"ש).

והגם שאין בכל השיעורים שום שיעור פעמיים, אבל היסודות אמנם נכפלו בכפלי כפליים, ועכ"ז אין שום אדם נבון מעלה בדעתו שאפשר לתמצת את הדברים ורק לכתוב המחודש שבהם, כי כל חזרה היתה מפינה אחרת בהוספת נקודה ובמילות שונות, אשר כל זה נשמר בדקדוק רב בספר זה כמו שיראה כל מעיין.

ולמשל, בספר הלזה בעצמו הוכפל ענין חומר וצורה הרבה מאד פעמים, אבל בגלל עומק המושג וקוצר המשיג א"א להכליל כולם ביחד ברשימה אחת, ואטו תנא כי רוכלא ליחשב וליזיל, ולא היתה זאת אלא כחוכא ואטלולא.

אכן עיקר התכלית היתה לסלול אורח חיים למעלה למשכיל, להדריך בני תורה בני עליי' עפ"י דרכי האמת והיראה, אין אמת אלא תורה, הן יראת ה' היא חכמה, הן אחת היא, והקובע עתים בדברי תורה אלה מובטח לו שישתפר לו כל מצבו, לא ימנע טוב להולכים בתמים, כמו שיש על זה עדים לרבבות ואלפים.

* * *

ועתה נבוא שעריו בתודה, אכרעה לאל נורא עלילה.

במה אקדם לה' אכוף לאלקי מרום, על כל הטוב והחסד אשר גמלני כל ימי חיי, ובפרט על שזיכני להתקרב למו"ר זיע"א, ללמוד וללמד מתוך באר תורתו העמוקה והמתוקה ולהתגדל על ברכיו כבן בין הבנים.

את נפשי הנני חייב למו"ר זיע"א, הוקרה לאין שיעור המקפת את כל ישותי רוחי ונשמתי, באשר הטיבני טובות נצח והעמיד רגלי במישור בנתיבי התורה והיראה, מתוך אהבה וחיבה יתירה. כן אזכיר לטובה את כבוד הרבנית הדגולה תליט"א, על שפתחה דלתות ביתה לפני בכל משך השנים ואיפשרה אותי לשתות מבאר תורתו בעצה ותושי', ישלח לה המקום נטפי תנחומין ממעל, לסעדה ולתמכה לאורך ימים ושנים טובות, אכי"ר.

שם הספר "שובי ונחזה" נקבע מכבר ע"י מו"ר זצוק"ל לפני עשרים שנה, בראשית כתיבת קונטרס שיעורי ליל ששי, עש"ה שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך, לעי"נ בתו שולמית ע"ה, נפש אצילה וזכה, שהתעלתה להפליא מתוך יסוריה הרבים, שקבלתם באהבה, והיתה למופת באמונתה השלימה, תהי נשמתה צרורה בצרור החיים.

כן ברצוני להכיר בטובת אבי מורי שליט"א יושב ומלמד בישישים חכמה, ואמי מורתי שתחי' סוגה בשושנים, על כל הטוב והחסד אשר הטיבו עמדי בחינוכם הזך והישר במסי"נ עמוקה נגד הזרם, לגדלני על ברכי בני תורה ע"ד ישראל סבא, יהי משכורתם שלימה מעם ה' למלאות כל משאלות לבם לטובה מתוך קורת רוח והרחבת הדעת ונחת מרובה מכל צאצאיהם וצאצאי צאצאיהם, ויזכו לשנים רבות וטובות, אמן סלה, כן יהי רצון.

מעתה לתמכין דאורייתא בראשם ידי"נ עוז מקדם הרה"ג ר' ש"ב שליט"א, איהו גופי' ת"ח מופלג המאיר עינים בהוראה בדעת ובתבונה ובכל מדה טובה, יחד עם נוו"ב מנב"ת שתחי' המוסרת את נפשה בחינוך נשמות מיוחדות אשר ידוע כמה חיזק מו"ר זיע"א כל מי שעסקו בכך, יתברכו מן השמים בבריות גופא ונהורא מעליא וזרעא חי' וקיימא בנים ובני בנים וכטו"ס אכי"ר.

להודות ולהלל באתי בזה לעוד ידיד נאמן נ"י, איש אשר רוח בו להוקיר תורתו של מו"ר זיע"א בצורה מיוחדת ונפלאה, ויט שכמו לסבול הרמת קרן התורה למסור נפשו ומאודו לקיים רצון צדיק להאיר מדברי תורתו עלי תבל, ויה"ר שיתברך בכל מילי דמיטב לעילא ולתתא ברוח וגשם, פיו ימלא שחוק גם אוצרותיו, בכסף ובזהב אבנים טובות למרגלותיו, כן יתברכו כל המתנדבים מזמנם וממונם בהחזקת התורה בכלל ובהרבצת תורת מו"ר זיע"א אכי"ר.

זה המקום להודות לכל אלו האלפים, מקצוי תבל רחבים, אשר רבות בשנים מצטרפים, לקבל העלונים, מידי שבת מושגרים, על היותם נאמנים, וידינו מאד מחזקים, להמשיך הלאה בנעימים, להאיר מתורת רבינו המאירים, וגם עשו ועושים חבורות, ללמוד דברי תורתו של מו"ר זיע"א, מתוך שמיעת קולו בכתב אשר בזכותם זכות הרבים זכיתי להעלות עלי ספר, ואני תפלה לזכות בעזרת השם יתברך לברך על המוגמר של טו"ב שנים הנשארים מתוך שיעורי ליל ששי.

ותחזינה בשובך,

החותם בהודאה על העבר,

וצעקה על העתיד,

ובצפיית יראו עינינו וישמח לבנו,

בשוב ה' ונחזה, לציון במהרה בימינו,

משה ענתבי

הסכמות ומכתבים

מכתבי ההסכמה המקוריים שנלוו למפעל ההוצאה לאור.

הסכמה מתלמידים ובני המשפחה
מכתב הסכמה
מכתב לרב שיינברג
מכתב הסכמה נוסף

מתוך מכתבי ההסכמה

״וידעתי את רוב עמלך וזריזותך להבין את העניינים כראוי, ואת גודל זהירותך למסור אותם בדקדוק… דרישה בלי גבול ובקשת אמת בכל לב לעמוד על אמיתת העניינים בדיוק.״

מכתב הסכמה, תשנ״ג

״הוא מוסר את תלמודו, בחיבור זה ובחיבורים שכבר יצאו לאור, בחכמתו, בלבו המבין ובסגנונו המיוחד… וחי עם חידושי התורה הללו, שהם חייו ושמחתו התמידית.״